הזדהה באמצעות

פייסבוק
גוגל
השאר ללא שם

לוקחים אחריות ומשנים את כללי המשחק

מפקד הציונות הדתית


יש לנו כל כך הרבה חלומות שאנחנו חולמים בשביל מדינת ישראל.
חלומות על חברה ישראלית שלימה,

חלומות על הגשמת ערכי תורת ישראל.
חלומות על ארץ ישראל שלימה.
חלומות על שיקום האמון במערכת המשפט הישראלית.
חלומות על ריבונות ביהודה ושומרון. חלומות על גוש קטיף.
חלומות על בית מקדש.
חלומות על חברה משגשגת ויצרנית.
חלומות על השבת ערכי משפחה.
חלומות של השלב הבא של מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו.

במערכות הבחירות האחרונות ראינו פעם אחרי פעם, לצערנו, את נציגינו בכנסת, אנשים טובים ומוכשרים הנופלים לפוליטיקה מכוערת, משחקי כוחות ופילוגים שהרחיקו מצביעים רבים ולא הביאו לחיזוק המחנה.


אנחנו האזרחים הציונים דתיים חייבים לקחת אחריות על החזון שלנו ולשנות את כללי המשחק.
מפלגה אחת בלבד
מפקד גדול,
בחירות מקדימות שהציבור אומר בהן את דברו.


לכל מי שמאמין שצריכה להיות מפלגה שעל דגלה הרצון לקדם את מדינת ישראל אל תורת ישראל, יש מקום שווה בין שווים.


דוסים, לייטים, תורנים, ליברלים. מסורתיים. חילוניים עם כיפה שקופה, לבושי שחור.

כולם כולל כולם כאן.

אנחנו האזרחים יכולים לשנות את המציאות.
למען העם. למען הארץ. למען התורה.
את המעט שלנו אנחנו חייבים לעשות.




ניתן להתפקד החל מגיל 17

עלות ההתפקדות הינה 10 ש"ח לאדם, הכסף ישמש למפקד ולהוצאות הקמפיין והשימוש בו מבוקר על ידי הכלכלן ארז צדוק.



משנים את כללי המשחק

איתי גרנק ‏מייסד‏ "כוחנו באחדותנו"

איתי גרנק

בס"ד ה' אלול התש"פ,25/8/2020


משנים את כללי המשחק
הכאוס הפוליטי של השבוע האחרון דחה את הבחירות המיותרות, ולשמחתנו נותן לציונות הדתית מאה ועשרים יום להתארגן לבחירות ששכל הנראה, ייערכו קצת לפני פסח התשפ"א.
בשנה האחרונה חבריי ואני הפעלנו את כל הלחצים האפשריים על חברי הכנסת מכל הקשת של מפלגות הציונות הדתית להתאחד למפלגה אחת ולקיים פריימריז, אשר ייתנו ביטוי לרצונות הרחב של הציבור. הקמפיין שעשינו, בסיוע של למעלה מחמשת אלפים אנשים שהתפקדו ומימנו אותו, נועד להפעיל לחץ על נציגנו בכנסת להתאחד למפלגה אחת ולקיים הליך דמוקרטי, והצלחתו הייתה כאשר ראשי שתי המפלגות המזוהות ביותר עם הציונות הדתית, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, הודיעו ואף חתמו על הסכם לאיחוד מלא וקיום ופתיחת תהליך של מפקד ציבורי רחב, שסופו בקיום פריימריז לבחירת נציגי הציבור לכנסת.
חודשים רבים עברו מאז ולמעט הצהרות לתקשורת לא קרה דבר. למרות ששוחחתי עם רוב אנשי המפתח באופן אישי, מפאת כבודם לא אמנה בפניכם את הסיבות למניעת מהלך זה. על-פי נסיון העבר, ומבדיקות שעשינו עם גורמי מקצוע, מפקד משמעותי שיגיע למספר שובר שוויון של מתפקדים עתיד לקחת כחמישה חודשים, והמשמעות היא ברורה, בכדי להצליח, חייבים להתחיל במפקד מיד!
חשוב לי לציין שאני לא מתרגש מהסקרים המחמיאים של ימינה מכמה סיבות. הראשונה, והיא הברורה ביותר, שלושת מערכות הבחירות האחרונות מלמדות כי הסקרים תמיד מנבאים הרבה יותר מנדטים מאשר מספר המנדטים אותו מקבלות מפלגות הציונות הדתית בפועל. כך למשל הפער הבלתי נתפס בין הסקרים שגרמו להקמת "הימין החדש" לבין ההתרסקות על קו אחוז החסימה בפועל. הסיבה השנייה שלא מדובר במפלגה אחת אלא ברסיסי מפלגות שהתחברו, דבר המעיד על חוסר רצון ללכת כמלגה אחת לאורך שנים. והסיבה המרכזית היא שאני רוצה מפלגה אחת שתהיה מחויבת לערכי הציונות הדתית ולציבור. מפלגה כזאת יכולה להיות רק בהליך דמוקרטי שבו הציבור בוחר את נבחריו.
בחודשים האחרונים נפגשנו עם מעל אלף איש בפגישות בזום ופנים אל פנים , המסקנה שלנו היא חד משמעית, התעוררות רחבה של הציבור תוכל ליצור את השינוי להפעיל לחץ על חברי הכנסת להצטרף! אני מאמין גדול ביכולתו של היחיד לחולל שינוי, ועוד יותר מאמין שיכולתו של ציבור שלם ומאוחד להצליח.
דווקא הדרך שלנו, של מפלגה אחת, מפקד ופריימריז היא שתתן ביטוי לכל אחד מחברי הציונות דתית, היא שתתן ביטוי לדרכיה המגוונות של הציונות הדתית, היא שתתן הזדמנות שווה לכל מי שרוצה לייצג את הציבור בכנסת, היא שלא מוציאה אף אחד מחוץ למחנה. זה לא אומר שלא יהיו חילוקי דעות אבל הם יוכרעו בהליך דמוקרטי, דבר שיאפשר למפלגת הציונות הדתית להישאר מאוחדת מחד, ולהוביל את ערכיה המגוונים מאידך, ממש כמו רבות מהקהילות שכולנו חיים בהם.
אנחנו מתחילים במפקד שמטרתו להכין את התשתית לפריימריז רחבים ככל שניתן, זו לא מפלגה אלא מפקד אזרחי שמאמין שאפשר לשנות את כללי המשחק ולגרום לאחדות, אחדות אמיתי תגיע רק בעזרת פריימריז.
יש רק אדם אחד שיכול לגרום לציונות הדתית להתאחד ולקיים הליך דמוקרטי והאדם הזה הוא אתה – אם יצטרפו למהלך רבבות אנחנו נצליח, אם נהיה רק אלפים בודדים אז כנראה שוב נתעצבן גם בפעם הבאה.
חפשו בגוגל מפקד הציונות הדתית ותצטרפו.


קישור לסרטון
פרופ' יואל אליצור, חוקר ומרצה לתנ''ך ובלשנות.

פרופ' יואל אליצור, חוקר ומרצה לתנ''ך ובלשנות.

איך יוצאים מדרך ללא מוצא? פרופ' יואל אליצור
תמצית האמונה של התורה החוזרת אין ספור פעמים בתורת משה היא בערך כך: א-ל חי, א-לוהי עולם, א-לוהי ישראל, א-לוהי ההיסטוריה, בחר באברהם יצחק ויעקב ובזרעם, ייעד להם את הארץ שנשבע לתת להם ומצוה אותם לרשת אותה, ולהיות עם קדוש ואור לגוים, מבטיח ברכה גדולה אם ילכו בדרך הנכונה וקללה גדולה וגלות מרה אם יבגדו בייעודם.
אבל תולדות ישראל בדורות האחרונים התקדמו בתהליך היסטורי פרדוכסאלי מדהים שאי אפשר היה לצפותו. רוב הרבנים והאדמו"רים נאמני התורה דוקא החליטו לאסור את העלייה לארץ והתנגדו לגיוס ולמלחמה עליה, ואילו החלוצים שפעלו במסירות נפש ליישוב הארץ, להקמת כוחות לוחמים, לקיבוץ גלויות ולתחייה לאומית היו ברובם עוזבי תורה ומחללי שבת.
הקדוש ברוך הוא בחר להשמיד את הגולה בחמת זעם בשואה הגדולה ביותר בהיסטוריה, ולחזק את בנין הארץ בנסים מופלאים ללא תקדים. שממה שאין כמוה הפכה לגן פורח, אויבים מרושעים רבים ומצויידים שזממו להשמיד להרוג ולאבד את ישראל נפלו ביד מעטים. ישראל הפכה לאט לאט למעצמה חקלאית, כלכלית ומדעית. נקודת שיא היתה מלחמת ששת הימים, המלחמה המופלאה ביותר בהיסטוריה, שבה הקב"ה נתן לנו עליונות אוירית בתוך כמה שעות, הניס את האויב מפנינו בששה ימי ישועה, ונתן בידינו בניגוד לכל תחזית ותכנון מצידנו, מרחבים כבירים בארץ ההבטחה, ועל כולם ערי אבותינו, וירושלים והר הבית.
השנים שאחרי מלחמת ששת הימים היו קו פרשת מים ברוחות המהלכות בעם ישראל. הציונות החילונית עוד הספיקה לאחד את ירושלים ולהחיל ריבונות ברמת הגולן, ולקלוט עלייה גדולה מרוסיה ואתיופיה, אבל תוך כדי כך ואחר כך התגברו בתוכה הכוחות השוללים, השואפים לעם ככל העמים, העוינים תורה ומצוות, המתעבים את יישוב הארץ, ההופכים תועבות לדגל. במקביל קמו והתחזקו 'גוש אמונים', מתנחלים נאמני תורה ויישוב הארץ, שנאבקו והצליחו להציל את האחיזה היישראלית ביהודה ובשומרון, ואת הנוכחות היהודית בהר הבית, אבל נכשלו בסיני, בחבל עזה ובצפון השומרון.
השבוע בח' באלול אנו מציינים בתפילה ובתענית רשות את יום סגירת השער במחסום כיסופים ושריפת בתי הכנסת בגוש קטיף (על עצרת תפילה ביום זה ביישוב חומש ראו מודעה בגליון זה).
המצב כיום: השמאל הקיצוני העוין שולט בתקשורת ובמשפט והצליח בדרכים מתוחכמות להפוך את השופטים והיועצים לשליטים למעשה העוצרים כל פעולה של תורה ומצוות וקדושה, של בנין וכיבוש, של תבונה וגבורה, המעצימים ערכים חולפים של שויון כביכול ושל הפקרות מינית. הימין הרך והמרכז החילוני שעליו נמנה רוב העם וממנו באים ראשי הממשלה, חלש מכדי להוביל מול דורסנות השמאל. הקורונה והתקציב וממשלת האחדות הם רק התפאורה המסיחה את דעתנו מן העיקר. למרבה האסון, הימין הדתי ברובו, שידע בדור הקודם להתנחל ולהציל, שעליו מוטלת האחריות ההיסטורית, התפצל, התקוטט והתבלבל, מנהיגיו הפוליטיים זרקו לזבל מנדטים יקרים שהיו יכולים להציל את ישראל, הרחיקו מנהיגי ציבור אותנטיים ומינו עסקנים ויפים ויפות שאינם מייצגים.
סיפור הריבונות הוא מקרה מבחן מצער במיוחד. יוזמת הריבונות היתה מתנה אלוקית מיוחדת במינה. הקב"ה שלח לעזרתנו את מנהיג העולם הידידותי לישראל שממש הפציר בנו להחיל את ריבונות ישראל ביהודה ושומרון. כל בר דעת הבין שדיבוריו תוך כדי הטקס והחיבוקים עם נתניהו על מדינה פלסטינית, היו סוג של מס שפתיים והוגבלו בפירוש בהפיכתם של ערביי הרשות הפלסטינית לחובבי ציון. אבל ראש הממשלה התמהמה כפי שהוא יודע לעשות, וראשי יש"ע והימין התחילו באופן מתמיה ביותר להפריע בצעקות, ממש כמו האדמו"רים באירופה לפני תשעים ומאה שנה. כך אבדה הזדמנות היסטורית – תוכנית המאה של הקדוש ברוך הוא.
ההיסטוריה היהודית אינה מרשה לנו להמשיך לחלום. מוכרח לקום כח אמיתי של נאמני ארץ ישראל ומורשת ישראל, שייבחר באופן אמיתי על ידי הציבור הנאמן עצמו בלי התערבות האנשים שבמערכת הפוליטית שכבר הראו את קוצר ידם. אני מחזק את ידי העושים למטרה זו. נסיון חטוף של איתי גרנק וחברים נוספים לפקוד ולבחור לפני הבחירות הקודמות הצליח בתוך שבוע להגיע ל-5,000 איש שבחרו את נציגיהם. התארגנות נכונה כעת יכולה להיות מנוף להתקדמות גדולה שתפרוק את עול השופטים והיועצים שהשתלטו על מה שלא נועד להם, ושיקדם את עם ישראל אל צור מחצבתו ואל ייעודו, בעזרת ה'.

קישור לסרטון
גילה בן נעים, חברת מועצת פתח תקווה,

גילה בן נעים חברת מועצת פתח תקווה

גילה בן נעים, חברת מועצת פתח תקווה, ראש האגף לתרבות תורנית בעיר.אני לדודי ודודי לי
חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות חודש שבו עמ"י מתפלל , מבקש סליחה, ומכין את עצמו למפגש עם הקב"ה בראש השנה ויוה"כ.
ודווקא בימים אלו אנו שומעים על פיצול ופירוד בין כל חלקי העם, על הפגנות שנאה ועל בחירות במקום על אחדות המחנה .
מאז שחר ההיסטוריה של עמ"י כולנו יודעים שהדבר שהיה בעוכרינו מאז ומתמיד הוא בעיית הפירוד ושנאת החינם .
כולנו מודעים לעובדה שהמצב כיום בכל רובד אפשרי הוא לא פשוט, לפרט ולכלל, ושכדי לשנות את המשוואה חייבים לעשות מעשה שאולי תמיד מדברים עליו, אבל בפועל מסתבר שמאוד לא קל לבצע אותו.
כאנשים מאמינים כולנו רוצים לראות הנהגה אמונית, הנהגה שמאמינה בזכותנו על הארץ הזו, שמאמינה בתורה, שחשוב לה הצביון היהודי בארץ ישראל ושמקרבת בין כל חלקי העם ומייצרת אלטרנטיבה להנהגה הציונית החילונית .
זה לא סוד שדווקא המחנה הציוני דתי כבר שנים מנסה להתגבש תחת דגל אחד אך לא מצליח, פעם אחר פעם וכל פעם בגלל משחקי כבוד, כיסאולוגיה או סתם פוליטיקה לא יפה.
האם לא הגיע הזמן שנבין שהמטרה האלוקית היא חשובה יותר מכל מטרה אישית או פוליטית ?
האם זה לא ברור שהגענו לעת הזו , תקופת ה"קורונה" , כי מנסים להעיר אותנו ?
זה אולי ישמע לחלקכם משיחי מידי – אבל כולנו מתפללים כל יום ואומרים לפחות פעם אחת בתפילה " השיבה שופטינו כבראשונה" .. כי כולנו מיחלים לבוא המשיח ובניין בית המקדש השלישי.
האם זה לא מתפקידנו לקרב את היום הזה ? איפה החלק שלנו כציונות דתית במשימה החשובה הזו ?
גם הציבור שלנו מאס במחלוקות ומעוניין לראות מפלגה ציונית דתית אחת גדולה, עם כל הקבוצות הקיימות ללא יוצאי דופן , ולמרות שזה נשמע לחלקנו כחלומות באספמיה, אם נשים בצד את כל המחלוקות, ונראה את המטרה החשובה מול עינינו, נמצא ללא ספק את המאחד ולא את המפריד בינינו, ונוכל לבנות סופסוף מפלגה שתוכל להיות אלטרנטיבה למפלגת השלטון .
ידוע כי החולה הרעה שגורמת לכל המחלוקות מתחילות בתחרות, קנאה או רדיפה אחרי הכבוד.
אם נסתכל על ההיסטוריה של העם היהודי נראה שהמנהיגים הגדולים היו בעלי מידות של מנהיגות אך מה שבעיקר בלט אצלם היא ענווה גדולה, יש רשימה של מנהיגים אך אזכיר שניים מהם ובכוונה לא מימינו : משה רבינו עליו נאמר " העניו מכל אדם " ואין צורך להכביר במילים, והרבי מלובביץ עליו קראתי פעם ממישהו שפגש אותו : "הוא גרם לך להרגיש שהאדם החשוב בחדר הוא אתה. זה היה כישרון יוצא דופן. מלכות בלי כתר. גדוּלה בבגדי חול. מהליכותיו למדתי שהעניו אינו זה החושב שהוא עצמו קטן – אלא זה היודע כי באנשים אחרים שוכנת גדוּלה"
יש לנו מנהיגים גדולים בציבור שלנו ולכל אחד יש מעלות רבות, אבל המבחן האמיתי של כולם הוא היכולת לשים את עצמך במקום שווה ערך לכולם ולראות את המשימה העיקרית, להביא לאחדות המחנה, כדי לעשות רצונו כרצונו ..
כחברת מועצה ומחזיקת תיק תרבות יהודית בפ"ת , אני נרתמת לנושא האחדות בכל דרך אפשרית , בפעילויות, בשיחות ובבניית תוכניות מיוחדות לנושא.
ואי אפשר שלא להתייחס לנושא בלי לדבר על פרקטיקה, כיוון שכולנו מבינים שלהיות חבר מועצה בלי שיניים (מילא בלי משכורת 😊 ) קשה לך מאוד לתפקד, ואני אכן, חווה את הקושי שבפירוד בינינו גם ברמת הביצוע, עברנו טלטלות רבות בשנתיים האחרונות וזה השפיע על כולנו (כחברי מועצה, ונציגי ציבור בראשויות המקומיות) גם ברמה הפרקטית מול ראשי הערים ומשרדי הממשלה .
אם לא נתעורר בהקדם ונדע לחזק את הנציגים בשטח ואת מצבינו באופן כללי , נגיע שוב לבחירות עם מספר מנדטים חד ספרתי (למרות הסקרים בהם אנחנו תמיד חזקים) ושוב לא יספרו אותנו ביום שאחריי.
בואו נתעורר – ויפה שעה אחת קודם – אנחנו רוצים פריימריז בהקדם שבסופו תיבחר הנהגה אחת שתייצג את כלל הציבור הדתי לאומי בארץ – וזה בידינו !!

ואני אסיים בתפילה, בימים קשים אלו בהם אנשים חיים בחוסר וודאות, בריאותית , כלכלית וגם בטחונית נתפלל כולנו לבורא עולם , שיבטל מעלינו את גזירת המגיפה ושייתן לנו את הכוחות והשכל למצוא את הדרך להתאחד ולהתחזק בתוכנו ומתוך כך לחזק את כל עמ"י ולקרב במהרה את הגאולה

קישור לסרטון
הרב חיים רטיג, ראש ישיבת ההסדר ברעננה

הרב חיים רטיג


הכיפה הסרוגה הפכה לסמל מיוחד. סמל מחייב. במשך שנים רבות השתדלנו להיות החלוצים לפני המחנה להיות עבד לעם קדוש בארץ הקודש ולהטות שכם או כתף מתחת לאלונקה כדי להיות חלק מהכלל, חלק מהציבוריות הישראלית יהודית שבונה כאן את המדינה אחרי אלפיים שנה.
מדור של כיפות סרוגות, אט אט הפכנו למגזר, למשהו שנשמע קטן ומיושן, שיש בו המוני אנשים טובים הרוצים לעשות טוב, שמבינים לאן ספינת המדינה היהודית צריכה לשוט, אבל במקביל מתנערים מהקבוצה והמושג "מגזרי" הפך למילת גנאי.
זה נכון שדאגה למגזר הינה ראיה מצומצמת שלא רואה את הכלל כולו. אבל שתי הראיות הללו חייבות לשמש בערבוביה, ביחד ולא לחוד. הראיה הכפולה של עם קדוש מחד שמטפל בצרכיו ובבעיותיו פנימה וממלכת כהנים שמפיצה את דברה בעולם, זה הדגם הנצרך לציבור הדתי לאומי.
הציבור הדתי לאומי הינו ציבור מגוון כשם שכיפותיהם שונות כך דעותיהם שונות. ולא תמיד הגוונים יכולים לגור בכפיפה אחת. מחלוקות ואפילו פילוג ליוו את המחנה שלנו במשך שנים רבות והמחלוקות החלישו את המחנה שלנו ועמעמו את מערכת הערכים המשותפת שלנו. הן גם נתנו מקום לצמיחה של ערכים המנוגדים לדרך הציונות הדתית.
לכן, הגיע הזמן להתעורר ולחדש ימינו כקדם, הגיע הזמן לאחד את השורות ולחזור להגדיל את השפעת ערכי הציונות הדתית בציבוריות הישראלית. הציבור שלנו ראוי ליותר ממה שקורה איתו בחברה, ליותר השפעה ולבניין משמעותי יותר בתוך המארג החברתי במדינה.
התמדה ומסירות נפש, אהבת העם והארץ, תורה עם דרך ארץ, תורה ועבודה, משפט וצדקה כל אלו חסרים את טביעת האצבע המיוחדת של הציונות הדתית. אנחנו יכולים יותר. יש בכוחנו להביא את חזון הנביאים להגשמה.
ואם נשאל מהי הדרך הנכונה , הדרך היא להתפקד , להתאחד, להיות פעיל במסגרת כללית רחבה של הציונות הדתית ולהשפיע, די עם פסילות, די עם מחלוקות, נראה את המאחד בינינו , ניצבור כוח של רבים ואז יכול נוכל למשימה המדהימה של בניין מדינה לאור התורה הגואלת ומוסר הנביאים, לאור החירות המיוחדת והשוויון המיוחל שעליהם חלמו האבות.
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.



קישור לסרטון
מיכאל לב, בעלים של החנויות 'דברי שיר'

מיכאל לב, בעלים של החנויות 'דברי שיר'

בס"ד
אנחנו אוהבים שלום. אנחנו אוהבים אחדות.
זה בטבע שלנו. כך חונכנו. מריבות ומתח לא מחליקים לנו טוב בגרון.
מצד שני, כולנו רגילים ואוהבים דיונים אידיאולוגיים מעמיקים, שמטבעם מחדדים את השונה, מגדילים את הפערים ושמים זכוכית מגדלת על כל הבדל וניואנס בין הדעות.
לאורך השנים, הן הציבור הדתי לאומי בפרט והן הימין האידיאולוגי בכלל סבל מפיצולים רבים. זה לא התחיל בשנתיים האחרונות. רבים מאיתנו זוכרים היטב את האסון של בחירות תשנ"ב, בהן הפיצול בימין העלה את ממשלת אוסלו לשלטון.
התופעה הזו איננה מקרית. לאורך ההיסטוריה ניתן לראות כי ככל שתנועה היא יותר אידיאליסטית, הסיכוי לפיצולים הולך וגדל. דווקא בגלל שאכפת לנו, שכואב לנו על כל קלקול, שיש לנו חלומות גדולים, שלרבים מאיתנו יהיו רעיונות שונים כיצד יש לפעול, נדמה לנו כי הפער בינינו לאחינו הקרובים בלתי ניתן לגישור.
אולם זו איננה גזירת גורל. אנסה להאיר זאת מנקודת המבט שלי:
אנחנו , בדברי שיר, מפיצים מגוון של ספרים, שמייצגים עולם רעיונות רחב ומבטאים זרמים מחשבתיים שונים בתוך הציבור הדתי לאומי. וכאן מתגלות שתי תופעות מעניינות. הראשונה היא שספרים בנושא מסוים יעוררו סופרים אחרים לכתוב באותו נושא מנקודת מבט אחרת. בתחום התרבותי, הדיון והמגוון מעוררים למידה והעמקה מתוך כבוד וחשיבה. אולם התופעה השנייה מרתקת יותר: במשך השנים למדנו כי קשה לאפיין את המבחר שמעניין קהלים בתוך הציבור. גילינו כי כולם ורוכשים וקוראים את הספרים של כולם. לא משנה אם נתקלנו בקהל שלפי הסטיגמה הינו ליברלי/תורני/קיצוני/מתון או כל סטיגמה שתבחרו... הציבור אוהב לשמוע ולקרוא תכנים מגוונים, מכל הסוגים. ממש ניתן לראות כמה הציבור הדתי לאומי הוא בסופו של דבר קשוב, מתעניין ולומד.
מהמקום הזה, אני מאמין כי ניתן וצריך להקים גוף חברתי-פוליטי אחד, שיפעל יחד, ותחת גגו יהיה מקום לכל תתי הזרמים ולכל צורות החשיבה שנמצאות בתוך בית המדרש התוסס הזה. לא רק כי זה יגביר את כוחנו הפוליטי. לא רק כי ברמה המעשית יש הסכמה כמעט על כל הפרטים. לא רק כי זה ישיב מצביעים רבים שמאסו בתככים שכבר איש אינו מבין. אלא בפרט ובעיקר כיוון שאנו באמת ציבור אחד, שמתוך מגוון הדעות שבו הולכת וצומחת תנועה אדירה שעושה טוב לעם ישראל.

קישור לסרטון
חגית משה, סגנית ראש עיריית ירושלים

חגית משה

ב"ה


מפלגה ציונית דתית אחת היא צו השעה ולא הערכים והמפעלים של הציונות הדתית בסכנת התפוררות -חגית משה סגנית ראש העיר ירושלים ומחזיקת תיק חינוך , חברת הבית היהודי
בשבועות האחרונים ריח בחירות נישא באוויר, זאת לאחר שסיימנו שלוש מערכות בחירות לא פשוטות שבמהלכן יצא הציבור הדתי חבול ומפולג לאחר מערכות בחירות אלו .
בין אם יהיו בחירות בחודשים הקרובים או שיתקיימו במועדן, עבור הציבור הדתי לאומי הם לא יהיו בחירות רגילות אלא בחירות על המשך דרכה של הציונות הדתית מבחינה פוליטית.
זה לא סוד שהציונות הדתית עברה תהליכים ומשברים רבים החל מימי אוסלו, רצח רבין, העקירה מגוש קטיף שבמהלכם הציבור הדתי השתלב הציבור הדתי בחברה הישראלית ביתר שאת .
כיום בציבור הדתי יש גוונים שונים ועליו להחליט האם הוא רוצה להשתלב במפלגות הגדולות או להמשיך עם מפלגה עצמאית אשר תייצג את ערכי הציונות הדתית.
אני חושבת שלאחר אירועי השנה האחרונה הציונות הדתית חייבת מפלגה עצמאית אשר תלחם על הערכים של הציונות הדתית ותביא לחברה הישראלית שילוב ראוי של חיי תורה וקודש ראויים עם ערכים חברתיים ומוסריים יחד עם שותפות פעילה בהנהגה של מדינת ישראל .
לא בכדי הייתי בעד לקואליציה הנוכחית על מנת להיות שותפים בקבלת ההחלטות במדינה, וכן להמשיך לייצג את הערכים של הציונות הדתית. חוסר הייצוג הראוי של הציונות הדתית בא לידי ביטוי באופן ניכר בחוסר הטווית דרך בסוגיות דת ומדינה וסוגיות חברתיות וכן בסכנה להמשך מפעלים חשובים של הציונות הדתית כגון : השירות הלאומי , החינוך ההמלכתי הדתי מפעל הגרעינים התורניים והורדת קרנה של הרבנות הראשית – מפעל חייו של הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל . תופעות אלו קורות עקב מפלגה דתית לא חזקה וכן עקב נוכחות מועטה של הציונות הדתית בממשלה .
לפיכך אני חושבת שיש לערוך בחירות בתוך הציונות הדתית , בחירות שיווניות ושקופות בהם יש תוכרע השאלה את מהציבור רוצה בהנהגה .
מפלגה בעלת ערכים דתיים וציוניים הומניים ושמרניים היא לכתחילה ולא בדיעבד, וחשוב שתהיה מפלגה אשר תיתן קריאת כיוון ותוביל את הדרך לפני המחנה כולו.
לפיכך מוטלת אחריות על כל מי שרואה את עצמו מנהיג של שברירי המפלגות הציוניות דתיות ובתוכם הרב רפי פרץ , חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וחבר הכנסת אופיר סופר להשאיר את הדם הרע בצד ולעשות הכל כדי להתאחד למפלגה אחת. לאחר מכן לערוך בחירות שוויוניות ושקופות בהם תוכרע השאלה את מהציבור רוצה בהנהגה , הבחירות יהיו פתוחות לכולם תוך שמירה על הערכים של הציונות הדתית . אנו נמצאים בשעה לא רגילה ואין מקום לשיקולים לא עניינים בבחירות אלו, עלינו לעסוק במהות ופחות בפרוצדורה של חלוקת תפקידים. מבחירות אלו עלינו לצאת לדרך חדשה עם למידת לקחי העבר תוך התחדשות והסתכלות כלפי העתיד ושיח ומעורבות עם החברה הישראלית.
באם לא נפעל כן נזכור את חברי הכנסת של מפלגות הציונות הדתית לדיראון עולם שבמשמרת שלהם לא השכילו לפעול כראוי והם היו אלו שגרמו לסיום של אחד מהמפעלים המפוארים של הציונות הדתית .
האחדות אינה מותרות היא צו השעה בשבילנו ולמען ילדנו והדורות הבאים.


קישור לסרטון
יעל בן ישר- חברת מרכז הבית היהודי

יעל בן ישר

אחדות עכשיו- יעל בן ישר
עכשיו יותר מתמיד מורגש הצורך באחדות המחנה הציוני-דתי. אין זה סוד שהשנה האחרונה, על שלוש מערכות הבחירות שלה, הותירה את המחנה הציוני-דתי חבול ומוכה.
פרישתם של נפתלי בנט ואילת שקד, שינתה את המפה הפוליטית, הן לציונות הדתית והן לימין בכלל, ויצרה בלבול, שלא לומר כאוס בבית היהודי. נוסף על כך, זמן הפרישה, שהיה סמוך לבחירות, לא הותיר מספיק זמן למפלגת האם, להתארגן מחדש ו"לעמוד על הרגליים". עם הבלבול הגיעו גם מערכות יחסים עכורות, אי אמון, והתנהלות מבישה של השותפים. אחדים יאמרו בגידה, אחרים יאמרו אילוצים פוליטיים, אבל מה שברור הוא שהפירוד לא עשה טוב לאף אחד במחנה. אין זה סוד שכרגע יש רסיסי מפלגות, שאף אחת מהן לא יכולה לנוח על זרי הדפנה ולהיות בטוחה שהיא עוברת את אחוז החסימה. כבר ראינו בעבר סקרים מבטיחים, שהתרסקו בקול רעש גדול ביום הבחירות. האמת היא שכולם נפגעו בתקופה האחרונה. וכמו שאמר ארנסט המינגווי, "במלחמה אין מנצחים ומנוצחים, כל הצדדים יוצאים בשן ועין". אז ב"ה לא הגענו למלחמה, אבל למחלוקת גדולה הגענו גם הגענו.
ולכן, כעת, כאשר "ריח בחירות" שוב מרחף באוויר, עולה הקריאה מהשטח-איחוד!!! פריימריז שיכלול את כל מפלגות המגזר. פריימריז בו יהיו מועמדים ותיקים ומנוסים, לצד מועמדים חדשים, שיביאו רוח של התחדשות למפלגה חדשה-ישנה. בצורה זו, למפלגה המאוחדת יהיה את אמון הבוחרים. אף אחד לא יוכל לטעון לקיפוח, שהרי זהו רצון הבוחר.
הדרך לעשות זאת אולי מעט מורכבת, אולי צריך שכל מפלגות המגזר, יפתחו את שורותיהן למפקד ענק, אליו יוכלו להתחבר כל מי שרואה עצמו חלק מהמגזר, ואחריו ייערכו פריימריז בו יצביעו מתפקדי כל המלגות הללו, לרשימה אחת חזקה. או שיקימו פלטפורמה חדשה למפקד אחד ולאחריו פריימריז. בכל מקרה, על ראשי כל המפלגות הרואות עצמן שייכות למגזר הדתי-לאומי, לשבת באופן מיידי, לקבל החלטות על שיתוף פעולה ועל הדרך המעשית לצאת למפקד ולפריימריז. רק כך פעילי השטח ירגישו מחוברים, ויעבדו למען המפלגה. והרי ללא פעילים ובמצב הריק שיש כיום, יש זליגה חמורה של מצביעים, למפלגות אחרות. כי אנשים מחפשים בית פוליטי. וטוב יהיה שראשי המפלגות יבינו את זה בהקדם. השטח זועק איחוד!!!

קישור לסרטון
אוהד טל- סמנכ''ל המזרחי העולמי

אוהד טל

ימים לא פשוטים עוברים עלינו בזירה הציבורית, נדמה כי לכל כיוון אליו מפנים מבט רואים שסעים, מאבקים ופילוגים.
כל צד מרגיש שבמאבק שלו אין יותר מקום לפשרות- צריכים להיאבק עד הסוף ובכל מחיר על מנת "להציל את המדינה".
מציאות זו לא פוסחת גם על הציונות הדתית- האווירה הציבורית חוזרת ומדגישה את התהומות הפעורים בין תת זרם זה לאחר, את תפיסות העולם השונות, את האמירה הקיצונית של ההיא ואת ההתבטאות הקשה של ההוא.
ובתוך כל זה, התחושה הכללית ש"מגזריות" היא מושג מאוס, לא שייך לחיים הפשוטים והטבעיים שלנו בהם אנו פועלים יחד, כתף אל כתף עם כלל החברה הישראלית.
לכן, המסקנות אליהן מגיעים רבים מאתנו, במיוחד בשנה וחצי האחרונות פשוטות וברורות- או שכל תת זרם יקים לעצמו מפלגה עצמאית שתייצג אותו באופן המדויק ביותר
או שנצטרף למפלגות הגדולות, נתפזר וניטמע בתוכן.
ברשותכם, אחלוק על תפיסות אלו מעשית ומהותית


מעשית- פיצולים לתתי מפלגות מספקות אולי נחמה רגעית נעימה ומאפשרים לנו למצוא את עצמנו מוקפים באנשים נוספים שדעותיהם כדעותינו אולם ניסיונות בכיוון זה לא הוכיחו את עצמם עד היום. סקרים מחמיאים נראו פה לא פעם, משכרים ומנעימים לנו את תחושת העוצמה הקבוצתית של תת הזרם אליו אנו משתייכים אך במבחן המציאות הובילו פעם אחר פעם לשבר ומאבק באחוז החסימה.
הפיזור במפלגות הגדולות שלאחרונה, אולי קוסם לחלקנו יותר מתמיד גם כן לא הוכיח את עצמו מעולם. חכי"ם ושרים מהציונות הדתית מוכשרים חזקים וטובים ככל שיהיו לא הצליחו אף פעם לקדם באופן אמיתי את תפיסת עולמם בשעות מבחן. לא כי לא היו מוצלחים מספיק אלא מכיוון שכך עובדת השיטה- במפלגות הגדולות חובת החכי"ם והשרים היא להתיישר עם מדיניות המפלגה והמנהיג.
רק בשנה האחרונה ראינו כמה דוגמאות מובהקות למה שקורה לחברי כנסת במפלגות הגדולות (לאו דווקא מהציונות הדתית) שניסו לשאול שאלות או להוביל מדיניות שונה ממה שהורו להם מלמעלה...


אז מה כן? אל מול אווירת הפילוג יש להוסיף אחדות!
אחדות גדולה ורחבה שתיתן מקום ושייכות לכל תתי הזרמים בתוכנו
פתיחת שורות אמיתית ודמוקרטית שתאפשר הכנסת כוחות מכל קצוות החברה – מסורתיים, חילוניים ודתיים שחשים הזדהות עם שלושת הדגלים המרכזיים- עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.
אכן, ישנם הבדלים בינינו ותפיסות עולם שונות בתחומים רבים אך הגיע הזמן שנתבגר ונפסיק לחשוש מהם.
אין שום סיבה שלא נוכל להיות כולנו יחד בבית פוליטי אחד עם הסכמות שבנושאים השונים שעל הפרק יוכל כל נבחר ציבור להביא לידי ביטוי והצבעה את תפיסת עולמו גם אם תהיה שונה משל חברו.
בסופו של דבר, רב המחבר על המפריד וזו האמת ששום קמפיין שבעולם לא יוכל לטשטש.
אחרי קצת יותר מ-70 שנות עצמאות הגיעה מדינת ישראל לגיל הבגרות, היא מתחילה לשאול את עצמה מי היא ולאן היא הולכת מכאן? מה זה אומר עליה שהיא מדינה יהודית ומה זה להיות דמוקרטית. הקצוות השונים בחברה הישראלית מנסים למשוך כל אחד לכיוון שלו ולא יתכן שדווקא קולה של הציונות הדתית, שיכול כבעבר להיות הגשר והמקף המחבר, לא ישמע סביב שולחן הדיונים. לשם כך אנו זקוקים למסגרת פוליטית גדולה עוצמתית ורחבה.


אני יודע שאנחנו חיים בעידן של פוסט מגזריות, "ישרפו המגזרים" שר חנן בן ארי ורבים מבני ובנות הציונות הדתית מרגישים שאינם רוצים להיות מזוהים עם "המגזר"
אבל כבן למשפחה שחזרה בתשובה – בחרתי להיות חלק מהציונות הדתית ואני גאה על כך מאד!
הציונות הדתית אינה מגזר הדואג לעצמו, היא תנועה רעיונית שכל מטרתה וכל מפעליה לפעול לטובת העם בכללותו. הזהות הציונית דתית שלי אינה עומדת בסתירה לתחושת השייכות לכל עם ישראל.
למעשה, מי שמכיר אותי יודע שאני מקדיש את ימי ולילותיי בשנים האחרונות לעם ישראל כולו- בארץ ובתפוצות.
בתפקידי אני פוגש יהודים מרחבי העולם העומדים נפעמים אל מול החזון של הציונות הדתית – השילוב של זהות יהודית ברורה עם ציונות הטבולה בחיי מעשה ומסירות למען הכלל מרגשים את ליבם ומחברים אותם לעצמיותם באופנים שקשה לתאר במאמר קצר
תפקידה של הציונות הדתית רחוק מלהסתיים.


האמת אינה מונחת כולה אצלנו, יש לנו מה ללמוד מכל אחד מהמגזרים המרכיבים את החברה הישראלית אבל כמו קשת בענן שיפה להביט בה כאשר כל צבע שונה מחברו אך הולכים כולם יחד מאופק אל אופק
כך גם אנחנו – איננו צריכים לטשטש את זהותנו או את אמונתנו והזדהותנו ובתנאי שהולכים כולם יחד זו, היא החובה והאחריות שלנו בעת הזו ורק אם נעשה זאת כולנו יחד נוכל להיות בטוחים שה' יצליח דרכנו.


קישור לסרטון
יוסף רוסו- עורך עלון עולם קטן

קישור לסרטון
הרב אריאל אליהו מייסד ארגון צו 1

קישור לסרטון
יונתן דובוב, יו"ר צעירי הבית היהודי

אסור לנו להיות שאננים

בכל פאנל בחירות מזדמן שהגיע בעוד אחד מסיבובי הבחירות האחרונים והבלתי נגמרים, האתגר העיקרי שעמד בפניי לא היה העימות אל מול חבריי מכחול לבן או העבודה, אלא לנסות להסביר מה ההבדל שבין הרשימה שאותה אני מייצג אל מול עמיתיי מהימין החדש או עוצמה יהודית, תלוי באיזה סבב בחירות מדובר. וזו משימה לא קלה, כי גם במיקרוסקופ אי אפשר למצוא הבדל משמעותי בין מתן כהנא אליי- חוץ מהרקורד הצבאי כמובן- ואין שום הבדל מהותי במצע המדיני שבין איתמר בן גביר לבצלאל סמוטריץ'- מלבד הרטוריקה והטרמינולוגיה. אבל נדמה שהמגזר הדתי לאומי מסתכל על ההבדלים לא במיקרוסקופ אלא בטלסקופ, וכל הבדל קטן וזניח נראה לו משמעותי עד מאוד. והמציאות מעוררת מחלוקת הזו טפחה על פני הציונות הדתית הפוליטית פעם אחר פעם אחר פעם, בכל סבב בחירות מחדש. הציבור שתופס את הראש ולא מבין על מה המהומה הגדולה, נוטש שוב ושוב בהמוניו את האות ב' לטובת שלל האותיות האחרות בקלפי. ובכל פעם מחדש שמתהווה ניסיון אחדות, הדרך לשם רצופה בפירודים וכעסים שממאיסים את קהל הבוחרים על הרשימה, כשברור לכולם שמי שלא יהיה מרוצה יפרוש מהציבור ויילחם בו בחזרה. מותר לחלוק אחד על השני, אפילו רצוי, אבל נדמה שבעוד רובנו מסכימים על 80% מהנושאים, על ה- 20% הנותרים תתנהל מלחמת עולם ללא כל סיבה לגובה האמוציות הכרוכות בכך. מהתומכים באמנת גביזון מדן לבין היה לא תהיה, בין ישיבות הקו למעגל, בין הרב שרלו לרב אבינר. משאלות של תחבורה ציבורית בשבת, גיור, מעמד הרבנות הראשית, שירות נשים בצה"ל, שירת נשים בכל שאר המקומות, ובכלל מעמד הנשים בחברה הדתית. אמנם בסופו של דבר השאלות הללו הן הבסיס לזיהוי של המגזר הדתי לאומי, אבל מפה ועד הוצאה מחוץ למחנה הדרך ארוכה. מסתבר שתשובה אחת "לא נכונה" ואתה עלול למצוא את עצמך בצד החרדי או המסורתי של המפה הדתית והפוליטית. אבל הבעיה היא שאין תשובה נכונה או לא נכונה.


אסור לנו להישאר שאננים ובטוחים בעצמנו. אנחנו נמצאים פוליטית במצב של להיות בגדול או לחדול בקטן. מה שעברנו בשנתיים שחלפו כבר לא יעבוד הלאה. הרשימה שתהיה לבחירות הקרובות- בין אם במרץ ובין אם עוד 4 שנים- חייבת לשקף את כלל גווני הציונות הדתית, כולל המיעוט שבקצוות והרוב במרכז, וגם את אלו שיצאו מתחומי המגזר בהגדרה אבל לא בנשמה. הדרך לשם עוברת בהכרח במפקד ארוך טווח ובפריימריז פתוחים. לתת לכולם את האופציה לבחור ולהיבחר, להתוות את הדרך הפוליטית המגזרית, ובעיקר המטרה בסוף היא זהה, לתת לכולם לקחת חלק במהלך הזה. זה לא קל לפתוח את השורות לרווחה ולהסתכל למציאות בעיניים. אבל זו החובה שלנו, של כל מי שמרגיש שהוא חלק מהסיפור הדתי לאומי, לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ולהחזיר את המגזר לקדמת הבמה.

קישור לסרטון

צור קשר

שלחו